הפרויקט משחזר זיכרונות הקשורים לשתי נשים משמעותיות בחיי: סבתי ליזה ורחל המשוררת. אהבת השירה מתורגמת לשילוב בין סריגה, אריגה ושזירה על סריגים, תוך שימוש בחוטים בעלי מרקמים וחומריות שונה. הזיכרון מתגלם בחומר ובפעולה, והחיבור בין העשייה והזיכרון מציף הן את הזיכרון האישי של סבתי, ואף זיכרון קולקטיבי של רחל המשוררת. מתוך כך, ישנו ניסיון לשחזר שלשה פרטי לבוש: שמלה, מעיל וחולצה בדגש על נגיעה אישית עכשווית. חומרים : צמר, משי, ויסקוזה פוליאסטר, לורקס. טכניקה : סריגה במכונה תעשייתית, סריגה במכונה ביתית, שזירה ואריגה ידנית.