מיכל לופט חיה ופועלת בתל- אביב. בעבודתה היא מציגה חלל המאזכר חדר המתנה המורכב מאלמנטים המגלמים בתוכם אובססיות. אלה מתפתחות כתגובה לחרדות קיומיות שונות, ומסתננות באופן כמעט לא רצוני אל שגרת היומיום. בתוך סביבה זו היא מטמיעה את עבודותיה: וידיאו המציע פעולות טיפוח מגוחכות ורפטטיביות מוקרן בטלוויזיה של חדר ההמתנה, מתוך ספסל ההמתנה צמח "גידול" אימתני והצילומים התלויים על הקירות מתעדים פיסות מציאות עמומות. באמצעות עבודות אלה מייצרת לופט חלל מוכר אך מנוכר, ממנו עולה תחושת "האלביתי" (פרויד, 1919) והאבסורד שבניסיון להשיג תחושה של שליטה על מציאות חיינו. טכניקה: פיסול, צילום ווידאו